השאלה "כרטיס בנקאי מול חוץ בנקאי" נשמעת חשובה אבל התשובה היא שכמעט לא משנה. ישראכרט, כאל ומקס הן חברות עצמאיות לחלוטין. הכרטיס שבוחרים הוא זה שקובע, לא המדף שממנו הגיע.
תוכן עניינים
למה השאלה בכלל קיימת
פעם היה לה היגיון. לפני הרפורמה הפיננסית, ישראכרט הייתה בבעלות בנק הפועלים וכאל בבעלות בנק לאומי. מי שרצה הטבות "עצמאיות" שלא תלויות בבנק שלו נאמר לו: לך לחוץ בנקאי. זה היה נכון אז.
אחרי חוק שטרום ויישום ההפרדה המלאה, הקטגוריות נשארו בשפה אבל המציאות השתנתה. ישראכרט היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה. כאל עצמאית. מקס עצמאית. כולן מתחרות על אותם לקוחות, עם אותם כלים.
ההבדל האחד שנשאר — ולמה הוא שולי
יש הבדל אחד שעדיין קיים בפועל: כרטיס שהוצא דרך הבנק מציג את החיובים ישירות באפליקציית הבנק. כרטיס חוץ בנקאי דורש כניסה לאפליקציה נפרדת של חברת האשראי.
זהו. זו הנוחות כולה.
כדאי לשים את זה בפרופורציה. הפרש של 1% בקאשבק על הוצאה חודשית של ₪10,000 שווה ₪1,200 בשנה. הפרש של 1% בעמלת מט"ח על ₪10,000 קניות בחו"ל שווה עוד ₪100. מתנת הצטרפות טובה שווה ₪400–₪600. הכרטיס הנכון יכול להיות שווה ₪2,000–₪1,000 יותר בשנה לעומת הכרטיס הפחות מתאים.
מול זה, "לא צריך להיכנס לאפליקציה שנייה" שווה אפס שקלים.
הנוחות הזאת רלוונטית רק למי שממש לא אכפת לו מהחזר כספי ורוב האנשים לא שם.
מה כן חשוב בבחירת כרטיס
השאלה הנכונה היא לא "בנקאי או חוץ בנקאי" אלא: מה שיעור הקאשבק ועל מה הוא חל? מה עמלת המט"ח? האם הצבירה מוגבלת לרשתות ספציפיות? מה קורה לדמי הכרטיס ולאחוז ההחזר בשנה השנייה? (מדריך מפורט לאותיות הקטנות מסביר בדיוק על מה לשים לב).
אלה ההבדלים שיוצרים מאות שקלים בשנה. hakartis.com מצליב את כל הפרמטרים האלה עם ההוצאות האמיתיות שלכם ונותן ערך שנתי אמיתי לכל כרטיס.
